אלישע שחמון בע"מ נ' מוסך מכבי בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת סיפקה חלקי חילוף לרכב למוסך הנתבעת 1 במשך תקופה של כשנה וחצי.

ההתקשרות עם התובעת נעשתה באמצעות הנתבע 2 (להלן: הנתבע), שהינו הבעלים והמנהל היחיד של הנתבעת 1 (להלן: החברה).

החברה קרסה והפסיקה את פעילות המוסך בחודש יולי 2009, וכיום נמצאת בפירוק.

אין חולק, כי עבור הסחורה שסופקה בחודשים אפריל – יוני 2006, לא שולמה התמורה המגיעה לתובעת. עבור החודשים אפריל ומאי נמסרו לתובעת שני שיקים דחויים, לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2006, אשר חוללו מחמת אכ"מ וחשבון מוגבל.

המחלוקת בתיק הינה בשאלה יחידה והיא, הרמת מסך ההתאגדות, קרי: אחריותו האישית של הנתבע לחובות החברה.

טענתה המרכזית של התובעת היא כי בעת הזמנת הסחורה בחודשים אפריל-יוני 2006, ובעת משיכת השיקים שחוללו, ידע הנתבע כי מצב החברה קשה, כי לא תוכל לשלם עבור הסחורה וכי סביר שהשיקים לא ייפרעו.

הוצגו דפי חשבון הבנק של החברה מחודש פברואר 2006 עד ספטמבר 2006. מדפי החשבון עולה כי לחברה היתה מסגרת אשראי של 20,000 ₪ וכי במרבית התקופה עמדה החברה במסגרת האשראי. במהלך החודשים אפריל – אוגוסט חוללו עשרה שיקים אשר הביאו להגבלת החשבון בחודש ספטמבר 2006. עם זאת, השיקים חוללו מעת לעת במרווחי זמן גדולים, כאשר היו חריגות מהמסגרת, ולא ניכרה כל מגמה של הרעה במצב הכספי בחודשים אפריל-יוני, בהם חוללו שיקים.

כך, בחודש מרץ הוחזר שיק אחד עקב חריגה, בחודש אפריל שיק אחד, בחודש מאי שני שיקים, בחודש יוני לא הוחזרו שיקים, בחודש יולי שלושה שיקים.

רק בחודש אוגוסט הורע מצב החשבון והיתה החזרה סדרתית של שיקים מבלי שנכנסו כספים לכיסוי החריגה.

מעדויות בעלי הדין עולה כי השיקים שחוללו נמסרו לתובעת לפני הרעת מצבה הכספי של החברה. מדובר בשיקים שנמסרו בין שבועיים לחודשיים לאחר קבלת החשבוניות של אפריל ומאי, היינו בחודשים מאי–יולי. במועדים אלה לא היה לנתבע יסוד לסבור כי החברה לא תוכל לפרוע שיקים בסכומים הנקובים. כך גם לגבי הזמנת הסחורה בחודש יוני, נשוא החוב שלא ניתן עבורו כל אמצעי תשלום.

התרשמתי לחיוב מעדותו ומהימנותו של הנתבע. הוא לא הותיר רושם של מי שהזמין סחורה בידיעה כי לא תוכל לפרוע אותה אלא להפך, למרות שההזמנות היו בשם חברה בע"מ, נטל על עצמו אחריות אישית מרצונו הטוב ושילם מכיסו הפרטי 10,000 ₪ על חשבון החוב הפתוח, בתקופה שלאחר סגירת המוסך וכאשר היה עובד שכיר במוסך אחר. הדבר מעיד על מצפוניותו ויושרו.

לפיכך אני קובעת כי התובעת לא הראתה עילה להרמת מסך ההתאגדות, וכי הוכח שהנתבע פעל בתום לב ומתוך אמון ביכולת החברה לפרוע את חובותיה והתחייבויותיה כלפי התובעת.

אשר על כן התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע 2 בסך 5,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה, בצירוף אגרה והוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: